המקום שייך לריוקאן אוסנקאקו (Osenkaku), והבריכות פתוחות גם למבקרים ליום. מה שמבדיל אותו מאונסנים אחרים הוא הסקאלה: רוטנבורו (בריכת חוץ) בשטח של מאות מטרים רבועים, סלעים, גשרי עץ ויער שמשנה צבע בכל עונה. בחורף השלג נערם על הגדות והאדים עולים מהמים - זה התמונה שמביאה לכאן את רוב המבקרים.

לישראלים יש כאן יתרון נדיר ביפן: אין חובת עירום בבריכות המעורבות. זה הופך את טאקארגאווה לאחד האונסנים הנוחים ביותר לזוגות, למשפחות ולמי שמהסס מול תרבות המרחצאות היפנית.

מה זה טאקארגאווה אונסן ומה מיוחד בו?

טאקארגאווה אונסן הוא מתחם בריכות חוץ טבעיות לאורך נהר הרים, אחד הגדולים מסוגו ביפן. המים נשאבים מהמקור וזורמים לבריכות ברציפות, בשיטה שהיפנים מכנים קאקה-נגאשי (kakenagashi) - מים שמתחלפים כל הזמן ולא מסוננים במחזור סגור. התוצאה מורגשת בריח ובמגע: זה לא ספא עירוני עם אריחים, אלא סלעים, אבנים חלקות ויער מכל הצדדים.

הנוף לפי עונה

בחורף, בדרך כלל מדצמבר עד מרץ, השלג מכסה את הגדות ונוצר הניגוד המפורסם בין מים חמים לאוויר קפוא. באביב ובקיץ הכול ירוק וסואן. בסתיו העלים מאדימים. אין עונה גרועה.

למה זה שונה מאונסן עירוני

מי שביקר בספא גדול בטוקיו, כמו ספא לאקווה (Spa LaQua), יבין מהר את ההבדל: שם זה מתחם מקורה עם מסעדות ופעילויות, כאן זה טבע פראי, מעט שירותים ושקט של עמק. המחיר של החוויה הוא נסיעה ארוכה - ושווה לתכנן אותה כיום שלם ולא כעצירה קצרה.

הבריכות שייכות לריוקאן אוסנקאקו, שפועל במקום כבר עשרות שנים, ומבקרי יום חולקים את הבריכות ואת אזורי המנוחה עם אורחי הלינה.

אילו בריכות יש ואיפה כל אחת?

יש ארבע בריכות חוץ עיקריות: שלוש מעורבות ואחת לנשים בלבד. כולן פזורות לאורך הנהר, ומגיעים ביניהן בשבילים ובגשרים.

הבריכות המעורבות

• קודאקארה-נו-יו (Kodakara-no-yu) - הגדולה והמפורסמת, בשטח של כ-200 מ"ר, עם חדרי הלבשה נפרדים לגברים ולנשים. זו הבריכה שמופיעה ברוב התמונות.
• מאקה-נו-יו (Maka-no-yu) - בריכה סלעית צמודה למים, עם תחושה פראית יותר.
• האנניה-נו-יו (Hannya-no-yu) - בריכה נוספת לאורך הגדה, בדרך כלל רגועה יותר מקודאקארה.

הבריכה לנשים בלבד

מאיה-נו-יו (Maya-no-yu) שמורה לנשים. היא נותנת פתרון למי שרוצה את חוויית הנהר בלי גברים בסביבה, ונשים רבות מתחילות בה לפני שהן עוברות לבריכות המעורבות.

מה עם בריכות פנים?

לריוקאן יש מקלחות ואמבטיות פנים נפרדות לגברים ולנשים, אבל מבקרי יום באים בשביל בריכות החוץ. אין כאן מגלשות, סאונה או אזור ילדים - רק מים חמים, סלעים ונהר.

הטיפ שחוזר אצל המבקרים: להתחיל בבריכות המרוחקות מהכניסה, כי קודאקארה מתמלאת ראשונה בשעות הצהריים, כשאוטובוסי הטיולים מגיעים.

האם צריך להתפשט? הכללים שמפתיעים ישראלים

לא. בבריכות המעורבות חובה ללבוש בגד רחצה ייעודי של המקום, שמקבלים עם הכניסה. זה ההבדל הגדול בין טאקארגאווה לרוב האונסנים ביפן, שבהם רוחצים בעירום מלא ובהפרדה.

בגד הרחצה (יואמי-גי)

מדובר בבגד דמוי חלוק קצר לנשים ומכנס או עטיפה לגברים, עשוי בד שהמים עוברים דרכו. בגד ים פרטי לא מקובל במקומו - הכלל הוא בגד המקום בלבד. בבריכת הנשים מאיה-נו-יו הכללים מקלים יותר, אבל עדיף לשאול בקופה ולא להניח.

נימוסי אונסן שעדיין חלים

• מתקלחים לפני הכניסה למים.
• מגבת קטנה מותר להביא עד שפת הבריכה, לא לתוך המים.
• צילום באזורי הרחצה אסור - יש אורחים בבגדי רחצה, ולא כולם רוצים להופיע ברשת.
• לא שוחים, לא קופצים ולא משפריצים.

קעקועים

מדיניות הקעקועים לא מפורסמת בבירור למבקרים זרים. מי שיש לו קעקוע גדול - כדאי להתקשר מראש לריוקאן או לשאול את מפעיל הטיול לפני ההזמנה, ולא לגלות את זה בקופה אחרי שלוש שעות נסיעה.

אזהרה כללית: מים חמים מאוד לאורך זמן אינם מתאימים לכל אחד. בהריון, בבעיות לב או בלחץ דם גבוה - להתייעץ עם רופא לפני הנסיעה.

כרטיסים: טיול יום מטוקיו או כניסה עצמאית?

דרכנו אין כרטיס כניסה נפרד לטאקארגאווה. האפשרות היחידה שנמכרת אצל השותפים שלנו היא טיול יום מטוקיו שכולל את הכניסה לבריכות.

טיול היום המאורגן

הטיול יום מטוקיו לבריכות הנהר של טאקארגאווה עם סטודיו זכוכית פותר את הבעיה הגדולה של המקום - הגישה. במקום שינקנסן, שני אוטובוסים ולוח זמנים צפוף, יושבים ברכב אחד מטוקיו ומקבלים גם עצירה בסטודיו זכוכית בדרך. את המחיר העדכני רואים בטבלת ההשוואה, והפרטים על ביטול ושעת איסוף מופיעים בדף הטיול עצמו.

כניסה עצמאית בקופה

מבקר עצמאי משלם בקופה של הריוקאן, בלי הזמנה מראש. יש תעריף למבוגרים (מגיל חטיבת ביניים) ותעריף מוזל לילדי בית ספר יסודי, ובגד הרחצה כלול. מגבת רחצה אפשר לשכור במקום, ומגבת פנים לקנות. הרחצה היומית פתוחה מ-10:00 עד 16:30, כניסה אחרונה ב-16:00, וזמן השימוש מוגבל לארבע שעות.

מה אנחנו ממליצים

בדקנו את שלוש דרכי ההגעה זו מול זו. מי שלא נוהג ביפן וטס לשבוע-שבועיים בטוקיו ייצא נשכר מהטיול המאורגן - הוא חוסך חצי יום של התעסקות בתחבורה. מי שגם ככה מגיע לאזור מינקמי לסקי או לשהות של כמה ימים צריך להגיע לבד ולשלם בקופה.

איך מגיעים לטאקארגאווה אונסן לבד?

מגיעים ברכבת ובשני אוטובוסים, או ברכב שכור. אין הסעה חינמית למבקרי יום.

תחבורה ציבורית, צעד אחר צעד

• שלב 1: שינקנסן קו ג'ואטסו (Joetsu) מטוקיו לתחנת ג'ומו-קוגן (Jomo-Kogen).
• שלב 2: אוטובוס מקומי מג'ומו-קוגן לתחנת מינקמי (Minakami), כ-25 דקות.
• שלב 3: אוטובוס ממינקמי לטאקארגאווה אונסן, כ-35 דקות. קו אחר מגיע ל"כניסת טאקארגאווה" (Takaragawa Iriguchi) בכ-30 דקות.

האוטובוסים בקו האחרון לא תכופים. בודקים את לוח הזמנים חזרה עוד לפני שיוצאים מטוקיו, כי פספוס האוטובוס האחרון בעמק הרים בחורף הוא בעיה אמיתית.

ההסעה של הריוקאן

יש הסעה חינמית מתחנות ג'ומו-קוגן ומינקמי, אבל היא מיועדת לאורחי הלינה, בהזמנה טלפונית מראש ובשעות אחר הצהריים. למבקר יום היא לא רלוונטית.

ברכב

יש חניה בתשלום ליד הכניסה. בחורף הכביש לעמק מושלג, וצריך רכב עם צמיגי חורף - חברות ההשכרה ביפן מציעות אותם, ושווה לבקש מראש. נקודת הכניסה במפה: טאקארגאווה אונסן אוסנקאקו.

מתי הכי כדאי להגיע?

בחורף, בבוקר של יום חול. זה השילוב שנותן גם את נוף השלג וגם בריכות פחות עמוסות.

עונות

החורף הוא העונה המבוקשת ביותר, והתמונות המפורסמות של אדים מעל שלג נולדות בו. הסתיו, עם העלים האדומים, מתחרה עליו בצמידות. האביב והקיץ שקטים יותר, והבריכות ירוקות ומוצלות - אופציה טובה למשפחות שמגיעות ליפן בחופש הגדול.

דפוסי עומס

• סופי שבוע וחגים יפניים - עמוסים מאוד, במיוחד בקודאקארה-נו-יו.
• צהריים - שעת ההגעה של קבוצות מאורגנות.
• הבוקר המוקדם - הזמן הרגוע ביותר, ממש עם פתיחת הרחצה היומית ב-10:00.
• אחר הצהריים המאוחר - שקט יחסי, אבל חלון הכניסה נסגר ב-16:00.

שילוב עם חופשת סקי

מינקמי היא אזור סקי פעיל, עם כמה אתרים במרחק נסיעה קצרה. יום מנוחה בטאקארגאווה באמצע שבוע סקי הוא שימוש מצוין במקום - הגוף מתאושש, והבריכות קרובות. מי שמחפש עוד אונסנים ביפן יכול לשלב גם את ארימה אונסן טאיקונויו (Arima Onsen Taikounoyu) בטיול לאזור קנסאי.

מה להביא, מה לאכול ולמי זה לא מתאים

מביאים מגבת, כפכפים, בגדים חמים להחלפה ומעט כסף מזומן. השאר מקבלים או שוכרים במקום.

רשימת ציוד

• מגבת - אפשר לשכור, אבל מגבת משלכם חוסכת זמן בקופה.
• כפכפים או נעלי מים - השבילים בין הבריכות סלעיים ורטובים, ובחורף גם קפואים.
• כובע צמר לחורף - הראש נשאר בחוץ במינוס.
• מזומן ביין - אזור כפרי, ועדיף לא להסתמך על כרטיס אשראי בכל נקודה.
• שקית אטומה לבגדים רטובים לדרך חזרה.

אוכל

בריוקאן יש אפשרויות אוכל, בעיקר יפני, ואין שום אוכל כשר באזור. מי ששומר כשרות מביא אוכל ארוז מטוקיו ואוכל אותו בדרך, לא באזורי הרחצה.

למי זה פחות מתאים

מי שמחפש פארק מים עם מגלשות ואטרקציות לילדים יתאכזב - כאן אין. מי שיש לו רק יום אחד בטוקיו ושונא נסיעות ארוכות יעדיף אונסן עירוני כמו מאניו קלאב יוקוהמה (Yokohama Minatomirai Manyo Club). ומי שמתקשה בהליכה על סלעים רטובים צריך לשקול את המקום בזהירות, במיוחד בחורף.

הצעד הבא: מחליטים אם אתם נוהגים או לא. לא נוהגים - פותחים את טיול היום מטוקיו ובודקים תאריכים פנויים. נוהגים או ישנים באזור - שומרים את שעות הכניסה ואת לוח האוטובוסים בטלפון.

שאלות נפוצות